יום ראשון, 1 בינואר 2012

שואה, הקאמבק

שנת 2011 הסתיימה לה במיצג מרשים שכלל בלונים, זיקוקים וטלאים צהובים. בימי התפר שבין השנה הקודמת לזו שהחלה ממש עכשיו, קשה היה לפספס את ה"מפגן", כפי שהוא כונה בתקשורת החילונית והמתחלחלת, שבכיכובו הילדים החרדים שהתאמצו לחקות את התמונה המפורסמת של הילד מרים הידיים.

כל ההתרחשות התיאטרלית-משהו הזאת הזכירה לי שבאחד משיטוטיי בפורומים החרדיים ברשת נתקלתי בהודעה שתהתה מדוע הגידוף העברי היחיד שמשמיעים נטורי קרתא בהפגנותיהם הוא "נאצים". הרי יש קללות נוספות בעברית, וגם סתם מילים קשות לא חסרות. המפגינים, לפחות חלקם, שמעו על מאות שנים שבהן יהודים נרדפו במקומות שונים, מגירוש ספרד ועד "סופות בנגב". האם השימוש במילה שנתפסת כבוטה ביותר, כקשה ביותר, שמייצגת את מי שרצו להשמיד את העם היהודי בשיטתיות, היא באמת הכרחית? סביר להניח שלפחות חלק מהשוטרים יבינו גם את המילה "קוזאק".

ואז אני יוצא מהפורומים החרדיים וקופץ לפייסבוק ולאתרי החדשות. ושם יש מי שמזדעזע מהמפגן, מי שצוחק עליו (תמונה 3 מוצלחת במיוחד), וגם מי שרואה בתגובה כלפיו צביעות. הרי נתניהו הציג מעל בימת האו"ם את תוכניות הבנייה של אושוויץ-בירקנאו כדי לקדם את העמדה הישראלית, ולא מפסיק להקביל בין איראן לגרמניה הנאצית. ראש הממשלה לא היה הראשון לזהות את הפוטנציאל שבהשוואה הזאת, כפי שהשימוש העדיין-רווח במונח "גבולות אושוויץ" שטבע אבא אבן מוכיח.

השמאל, מצדו, משווה בין חוקים בעלי ריח גזעני לבין חוקי נירנברג על בסיס דו-יומי, ולפעמים גם הכיבוש קם בבוקר ומגלה שהוא כולל מחנות ריכוז. מהצד השני - מפוני גוש קטיף ענדו בשעתו טלאים כתומים ומי שפרצו לחטמ"ר אפרים כינו את החיילים "נאצים" (אי אפשר שלא להיזכר ב"משפחת המתנחלים" של ארץ נהדרת). באזורי ויכוח אחרים לחלוטין - חלק מהטבעונים האדוקים לא בוחלים במונח "שואת בעלי החיים".

חוק גודווין חורג מגבולות הרשת ופועל שעות נוספות כשזה מגיע לעימותים פוליטיים בחיים האמיתיים, ואפילו במחאה החברתית נצפה אדם שענד טלאי צהוב (תומכי טענת ה"צביעות החילונית" קופצים על המציאה ברגעים אלה ממש, חפשו בפייסבוק הקרוב לביתכם). אז למה רק כשהחרדים משתמשים בטלאי הצהוב זה פתאום כל כך מזעזע?

אתה נאצי!!!!!!1


כן, אפשר לטעון להבדלים מהותיים בין המקרים, ולהראות שהחרדים חרגו הפעם מפרופורציה יותר מכפי שנוהגות קבוצות אחרות לעשות. אולי, אבל זאת הנקודה הפחות חשובה. העניין הוא שהטלאים הצהובים שנראו בהפגנה נגד "הדרת החרדים" אתמול מכסים, בקושי, על שיח היסטרי ומסוכן.

ברור לי שהשימוש בשואת העם היהודי נועד ליצור זעזוע: זוהי אחת הסיבות שכשהייתי בתיכון כל כך אהבנו בדיחות שואה, שעוררו מין רעד נעים וצחוק חצי-אסור. זוהי אחת הסיבות שחלק מאוהדי הפועל (ואני ממש לא ביניהם) שרים "שתהיה שואה למכבי". מדובר ברצון פשוט להתריס. אבל כשזה מגיע לעימותים פוליטיים, הדבר דומה למצב שבו אדם אומר לך דברים פוגעים במהלך ויכוח, ואתה בתגובה סוטר לו בחוזקה. כן, יש מקרים קיצוניים שבהם הסטירה היא פרופורציונלית לנסיבות, אבל ברוב המקרים זוהי תגובה קיצונית, היסטרית, אלימה ולא מוצדקת.

התחושה היא שמבחינת לא מעט ישראלים, הסטירה הזאת היא האמצעי המרכזי בארסנל הכלים הרטוריים שלהם. אין דוגמאות היסטוריות אחרות, עם לקחים אחרים והקשרים אחרים. אין מערכות מורכבות יותר שמהן ניתן לשאוב השראה, כדי לאשש או לתקוף טיעון או רעיון מסוים. אף אחד לא יגיד "זה מזכיר את הגישה של הלאומנים בספרד" - אפילו לכתוב את זה פה נשמע קצת מגוחך. חריג בולט היתה ההשוואה בין ביבי לבין מנהיגים קומוניסטיים שונים, על רקע פולחן האישיות בטקס אסון הכרמל, אבל אני נוטה לייחס את הקישור הזה למותו של קים ז'ונג איל באותו היום ממש.

למה זה כל כך מסוכן? לא כי השואה קדושה ואסור לגעת בה - אני רחוק מלהסכים עם הגישה הבעייתית הזאת, שרואה בשואה מין מאורע קוסמי שחורג מגבולות ההיסטוריה. אבל הלקח שעולה מההשוואות האינסופיות הללו הוא מאוד ברור: הצד השני מורכב מנאצים, ועל כן הכל מותר במאבק נגדו. זו הדרך הנוחה ביותר לעשות דמוניזציה שמצדיקה אוטומטית כל מעשה, אלים וקיצוני ככל שיהיה. כי שוב באים להשמיד אותנו, ושוב העיירה בוערת, והפעם אנחנו חייבים להגן על עצמנו. חשיבה שקולה? פרופורציות? עזוב את זה עכשיו, מדובר כאן בהישרדות.

יהיו בשמאל מי שיטענו כי זוהי האנלוגיה שעליה בונה ישראל הרשמית את כל מעשיה, בלתי-מוסריים ככל שיהיו. אני לא לחלוטין חולק על כך, אבל אותי מפחיד לא פחות השימוש האינטנסיבי באותה מערכת מושגים ממש בתוך החברה הישראלית. ההיסטוריה לא מתחילה ונגמרת בשואה, וברוח דבריו של פרופ' בארי אייכנגרין בהקשר שונה לחלוטין - כשהפרספקטיבה ההיסטורית היא כל כך צרה, לא פלא שהתחושה שנוצרת היא של משבר. ברור לי שזו לא "מחלה" ישראלית חדשה, ובכל זאת, כשהשיח הפנימי הופך גם כך ליותר ויותר אלים, דכאני, חסר סובלנות מחד גיסא ומטשטש מחלוקות מאידך גיסא - ה"הולוקאסטיזציה", אם תרצו, נהפכת להרבה יותר מסוכנת.

וכמו כן, שנה טובה לחמשת קוראי הבלוג, וד"ש בבית.

0 תגובות:

הוסף רשומת תגובה